הושע- ביקורת ספר

הושע

כתיבת הספר: כ-800 שנים לפני הספירה הלועזית
שפת הספר: עברית
מספר פרקים: 14 

הספר הושע, שנכתב לפני חורבן ממלכת ישראל, עוסק בהושע בן בארי, נביא ממלכת ישראל שמקבל שליחות ייחודית במינה- לעצור את תושבי ממלכת ישראל מלחטוא, ובכך לבטל את העונש האיום שנגזר עליהם- חורבן ממלכתם והגלייתם. הספר מעביר ביקורת נוקבת על החברה הישראלית דאז ומעלה סוגיות רבות שרלוונטיות גם עכשיו.

הספר פותח בהצגתו של הגיבור הראשי, הושע בן בארי, ומתחיל במשימה הראשונה אותה מטיל הקב"ה על הושע- לשאת אשת זנונים ולהביא ממנה ילדי זנונים, כלומר, להתחתן עם זונה בשם גומר בת דבליים שתלד לנביא ילדים. הקורא ימצא עצמו מבולבל כבר בפסוק השני בספר, והמחבר המקראי ממהר להסביר- "כי זונה תזנה הארץ מאחורי ה'". רבי דוד אלטשולר, אחד מחכמי אשכנז במאה ה-17, שפירושיו לתנ"ך ידועים בתור "המצודות"- מפרש את הפסוק- כשם שזונה אינה נאמנה לגבר אחד, אלא נודדת בין גברים רבים, כך גם תושבי ממלכת ישראל אינם נאמנים לאל אחד, אלא נודדים בין אלילים רבים ועוברים על איסור עבודה זרה, שמהווה אחד מאבני הבסיס של היהדות כדת מונותאיסטית. 

בהמשך אנו עדים לכך, שבהתאם לציווי האלוקי, יולדת גומר שלושה ילדים- שמו האחד הוא יזרעל, על שם עיר חשובה בממלכת ישראל, שעל פי דברי הנביא תחרב בקרוב, והשנייה- לא רוחמה, שכן, הנביא טוען כי האל לא ירחם על תושבי מלכת ישראל ויענישם על חטאותיהם. הבן השלישי שנולד, כנראה, נושא באות הקלון הגדולה ביותר, שכן שמו הוא "לא עמי", כי הנביא טוען שהאל איננו רואה עוד בתושבי ממלכת ישראל כעמו, בשל כפירתם הגדולה.
הנביא מנחם את ילדיו, את שומעי הנבואה, ואולי גם את הקוראים- כשאומר ששמותיהם של ילדיו ישונו בעתיד, בתקופת הגאולה, בה גם תושבי ממלכת ישראל יוכלו לשוב לממלכתם אחרי החורבן הגדול. 
אמנם הסיפור מעניין, ללא ספק, אך הוא גם נושא בו סוגיה מוסרית על המחיר אותו צריכים לשלם בני ובנות אנשי ציבור על העבודה הציבורית של הוריהם. לא אחת אנו נתקלים בפרסומים על בני ובנות פוליטיקאים וידוענים, אשר אינם זוכים לפרטיות, ובמקום זאת נאלצים להתמודד עם ההתעסקות התקשורתית הבלתי פוסקת בהם בשל עבודתם של הוריהם. לפי דעתי, הסוגיה הזו עולה גם כעת, בספר הושע, כאשר ילדיו של הנביא נקראים בשמות מביכים ופוגעניים, זאת אך ורק על מנת להוות סמל לעם החוטא.  

הספר ממשיך, וכבר בפרקו השני ממשיך הנביא באותו נרטיב ומשתמש ביחסיהם של הושע בן בארי וגומר בת דבליים להמחשת יחסיהם של תושבי ממלכת ישראל עם הקב"ה. הושע מתנער מהזונה המלוכלכת, משליך אותה, ובכך למעשה מהווה משל לכעס של האל כלפי העם החוטא. לפי דעתי גם כאן ניתן לקשר את הספר למציאות חיינו- רק לפני מספר שבועות עבר בקריאה ראשונה בכנסת החוק על איסור צריכת זנות, בו נקבעו מידות לשיקום נשים (וגברים) בזנות, מתוך הבנה שרובם המוחלט עוסק במקצוע שלא מבחירה, אלא כתוצאה מאלימות ומהתמכרות לסמים, וכן נקבעו עונשים עבור אלו הצורכים את אותם שירותים. בספר הושע ניתן להתבונן בגומר, זונה מקראית, ולנסות להבין את מעמדה באמצעות הטקסט המקראי- מעמדה נמוך, היא מושפלת, ונדמה שהדבר היחיד שיכול להועיל לה הוא אותו חוק, שבני עמה יחוקקו בעוד אלפי שנים.

מאוחר יותר, נתקל הקורא בעוד סוגיה חברתית. הושע מבקש מאשתו לכנותו "איש", ולא "בעל"- שכן הוא טוען שהמונח בעל מתייחס לעבודת אלילים (האל בעל) ואיננו מתאים ליחסים שבין גבר לאישה. הוא אף מנבא שבעתיד, בימי הגאולה, המונח "בעל" יעלם ואיתו תעלם כל עבודת האלילים. 
גם כיום, ישנם רבים שמשבקשים למחוק את המילה בהקשר של מערכת יחסים, אמנם מסיבות אחרות, אך אותה סוגיה לשונית נשארה רלוונטית מתמיד.

אמנם הסוף ידוע, תושבי ישראל המשיכו לחטוא ועל כך נחרבה ממלכתם ונותרה רק ממלכת יהודה, הספר מצליח לרתק גם בלי הציפייה לסוף. הספר מעניין, מסקרן, רלוונטי מתמיד- אף על פי שנכתב לפני אלפי שנים. לסיכום, אני ממליץ לכולם לא להירתע מהעברית העתיקה ולקרוא ולהשכיל מהספר.